החלטה בתיק ס"ע 26718-10-12

לפני בקשת הנתבעת לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

העובדות הרלוונטיות

1.         המשיבה, יוסרא קשקוש (להלן - העובדת) הועסקה כעובדת ניקיון אצל המבקשת, ש.ניר הצפון (1991) בע"מ (להלן - המעבידה) בתקופה 6/1996 ועד 2/2004 בעבודות ניקיון שבוצעו בסניף קופת החולים מכבי (להלן - מכבי).  בכתב התביעה, שהוגשה הן נגד המעבידה והן נגד מכבי,  עתרה התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת והפרשות פנסיוניות עבור תקופה זו. במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 21.3.2013 נדחתה  התביעה כנגד מכבי, לבקשת העובדת.

2.         לטענת העובדת, לאחר סיום עבודתה אצל המעבידה המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה (עבודות ניקיון בסניף מכבי) עבור מעביד אחר - החברה לשירותים קבלניים בע"מ (להלן - המעביד החדש), אך עד לשנת 2008  - המועד בו סיימה העסקתה אצל המעביד החדש - לא היה ידוע לה על חילופי המעבידים במקום העבודה במהלך שנת 2004.

3.         עוד עולה מכתב התביעה כי ביום 25.10.2011, ובעקבות דרישה כספית שהגישה למעביד החדש לתשלום זכויות עבור תקופת עבודתה הגיעה לכלל הסכם לסילוק כלל טענותיה כנגד המעביד החדש (צורף כנספח לא ממסופר לכתב התביעה). בהסכם הפשרה, בו צוין ב"כ העובדת כמייצגה,  מצוין כי הוא מתייחס לתקופה " אפריל 1996 עד למרץ 2004". עוד צוין בהסכם זה כי הוא מסיים את המחלוקת בין העובדת למעביד החדש " כל זאת מבלי לפגוע בזכויותיה של צד א' לתבוע את זכויותיה המגיעות לה בגין תקופת עבודתה שלפני התקופה הנקובה לעיל".

טענות הצדדים

4.         ואלה טענות המעבידה בתמצית:

א.        במועד הגשת התביעה (17.10.2012) התיישנה התביעה כנגד המעבידה, אשר סיימה כאמור להעסיק את העובדת בחודש 2/2004 - 8 שנים ו- 8 חודשים קודם לכן.

ב.         על-פי הוראות סעיף 1 (ב) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג -  1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), הרי שבמקרה של חילופי מעבידים זכאית העובדת ממילא לתשלום פיצויי הפיטורים עבור כל תקופת העבודה, לרבות בגין תקופת העבודה אצל המעבידה, ממעבידה החדש. זכאות זו, גם בהתייחס לתקופת העבודה אצל המעבידה,  סולקה במסגרת הסכם הפשרה שנחתם בין העובדת למעביד החדש.

ג.         טענות התובעת לפיהן יש להאריך את תקופת התיישנות,  לפי הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתיישנות), בהתייחס לטענה כי נודע לה על חילופי המעבידים רק בשנת 2008 - מועלות בחוסר תום לב, ואין בהן כדי להסביר שיהוי נוסף בן כארבע שנים ממועד היוודע העילה לטענת העובדת לבין מועד הגשת התביעה.

ד.         נטל ההוכחה לעניין התקיימות התנאים לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות מוטל על העובדת אלא שנטל זה לא הורם על-ידה בנסיבות העניין.

ה.        דחיית טענת ההתיישנות תפגע בציפיה הסבירה של המעבידה ובהערמת קשיים ראייתיים בדרכה.

 5.        ואלה טענות העובדת:

א.        תקופת העבודה בה על בית הדין לדון היא תקופת העבודה של העובדת במקום העבודה בעבודת ניקיון בסניף מכבי, היינו החל בחודש 4/1996 וכלה בשנת 2008. בהתייחס לתקופה זו טרם חלף מירוץ ההתיישנות.

ב.         העובדת פנתה למעבידה זה מכבר בדרישה לקבלת זכויותיה, אך המעבידה התעלמה מדרישות אלה. תשובה לדרישות אלה היוותה ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת התיישנות, הזדמנות שלא נוצלה על-ידי המעבידה.

ג.         הסכם הפשרה משנת 2011 בין העובדת למעביד החדש מציין אמנם שהוא מתייחס לתקופה 1996 עד 2004, אך מדובר בטעות סופר, והחישובים התבססו על תקופת העבודה אצל המעביד החדש בלבש, כלומר מ- 2004 ועד 2008. בהסכם אף צוין במפורש כי אין בו כדי לפגוע בטענות של העובדת כנגד צדדים שלישיים כלשהם.

ד.         אין המעבידה רשאית להעלות טענת התיישנות, כאשר לא הודיעה לעובדת על חילופי המעבידים במקום העבודה.

ה.        חסימת העובדת מבירור טענותיה תוביל להתעשרות שלא כדין מצד המעבידה.

דיון והכרעה